"מה נשמע דוד?" אני שואל. "לא יוצאים מהמינוס – תמיד באובר-דראפט" עונה דוד. "האם ניסית לבחון איך מתנהג האובר-דראפט בעסק שלך לאורך זמן?" אני שואל. "כן" עונה דוד, "בעסק שלי אנחנו נמצאים תמיד ביתרה שלילית הנעה בין 210 אלף ₪ ל340 אלף ₪".
נשמע מוכר? ישנם עסקים שמתנהגים פחות או יותר כמו חלק מהמשפחות בארץ, הם נמצאים כל השנה במינוס עם 'גבולות גזרה' פחות או יותר ברורים. אז מה הרעיון? למי זה טוב? זה מצויין לבנק!
בוא נתייחס לשני מצבי עולם, המצב הראשון הוא כמו אצל דוד, כלומר ניתן לפי אופי העסק להגדיר גבולות מינימום ומקסימום של יתרה שלילית. המצב השני הוא שלא ניתן, משום שלעיתים ישנם אירועים כגון השקעה ברכוש קבוע או תשלום לספק מחו"ל עבור מלאי מספר פעמים בשנה.
להיות במינוס משמע, ללוות כסף מהבנק. מחיר הכסף הוא כידוע לנו הריבית.
כלומר המחיר של להיות במינוס הוא תשלום ריבית לבנק.
אילו סוגי ריביות אנו מכירים? ריבית 'רגילה' כחלק מהמסגרת שמוקמת כל שנה על ידי הבנק לכל אחד מאיתנו (אישי או עסק) ועליה הבנק גובה 'עמלת הקצאת אשראי' וריבית 'חריגה' שהיא הריבית הנגבית מאיתנו על חריגה מהמסגרת. מעבר לזה ישנן ריביות הנגזרות מהלוואות לזמן קצר או לזמן ארוך שאנו לוקחים. באופן עקרוני ניתן לומר שריבית על מסגרת מתוכננת זולה יותר מריבית על מסגרת לא מתוכננת = ריבית חריגה.
לכן, במקרה הראשון, אם נציע לדוד לבקש הלוואה מהבנק שתיפרס לאורך זמן בתשלומים שווים של קרן וריבית של 350 אלף ₪ (אפשר גם פחות אך לא פחות מ210 אלפי ₪) – העסק של דוד לא צפוי להיות במינוס (ובהתאמה אם לקחנו פחות יהיה מינוס מסויים). העלות של ההלוואה מגולמת בתשלומים החודשיים שישולמו לאורך התקופה וככל הנראה הריבית המתוכננת הזו תהיה זולה יותר מהריבית החריגה. במצב השני הפתרון הזה לא יספק ואת זה כדאי לפתור בצורה אחרת תוך התייעצות עם איש הקשר שלנו בבנק ותוך הצגת תזרים מזומנים מתוכנן עליו דיברנו בטיפ אחר בסדרה זו.
זכרו – עדיף לקחת הלוואה חד פעמית ולשלמה בתשלומים לאורך זמן מאשר להיות במינוס! זה זול יותר.